הספר: האם אתה מקשיב, האם אתה עונה לי

בשנה הראשונה לאחר האבחון של עופר,  הספרות העיקרית שעניינה אותי היתה ספרות רפואית.
קריאת מאמרים ומחקרים בנוגע לשיטות טיפול שונות ומגוונות שלא שמעתי עליהן בארץ בערוצים הקונבנציונליים כמו במרכז להתפתחות הילד ובאתרי המידע הישראלים. רק בשנה השניה אפשרתי לעצמי להרפות מידי פעם ולקרוא סיפורי מסע אישיים של מי שפסעו בעבר בנתיב דומה לנתיב שהייתי בו אז.

חברתי היקרה ואלי ר. שאחזה בידי בתקופות הכי בועטות, אף על פי שהיא חיה הרחק הרחק מעבר לים, המליצה לי על הספר – “האם אתה מקשיב, האם אתה עונה לי’, אותו כתבו שתי אמהות לביאות –  ד”ר שונית שחל פורת ומיכל הראל.
שונית, אמו של איל, מרצה לספרות יפאנית, ומיכל, אמא של צפריר, מטפלת ברפואה סינית.
בספר הן מתארות את הקשיים, החרדות והטיפול בילדים.
שונית בת -42 גילתה את הבעיה כשאיל היה בן שנתיים ומאז השתנו חייהם לבלי הכר. היא הקדישה את חייה לטיפול בילד, התגרשה, ובזכות טיפול מיוחד מצבו של הבן שלה השתפר.
מיכל בת-34 – בנה צפריר אובחן בגיל שנתיים וחצי כאוטיסט. בקושי בת 28 עם תינוק בן יומו וילד שבבת אחת השתנה מילד רגיל לגמרי, לילד עם מסך שירד על עיניו, מנותק לגמרי. חייה השתנו. הסיפור האישי שלה הוא מדהים וחובה לספרו. היא נתקלה לגמרי במקרה במטפל בשם טרונד שלמעשה הציל את הילד. הסיפור במלואו מסופר בספר.
שתי אמהות, שתי דרכי התמודדות שונות עם מציאות תובענית, המכתיבה יום-יום, שעה-שעה, קצב אחר של חיים, בחירות קיומיות, כוחות של גוף ונפש.
הספר ראה אור בשנת 1992 , בהוצאת  ‘ספרית פועלים’.

בשנת 1992 הייתי תלמידת כיתת י’ ויעברו 22 שנים עד שעופר שלי יגיח לעולם ועוד 3 שנים נוספות עד שנבין שעופר הוא לא ילד ככל הילדים.
על מנת  שהספר יגיע לידי, ניגשתי לחפשו בספריה האזורית. יכולתי לרכוש אותו אך לא רציתי להתחייב מראש לאמץ אותו ולהיתקל בו יום יום משום שלא היתה בי סבלנות ואורח רוח לקרוא או להאזין לסיפורי תלאות ועל אחת כמה וכמה לסיפורי הצלחה של אנשים אחרים המתמודדים עם אוטיזם בביתם.
רציתי להתרכז בשלי ולהשקיע את כל מרצי בעופר שלי.
הספר היה מונח מספר שבועות לצד מיטתי עד ששלחתי אליו  את ידי והתחלתי לקרוא.
קראתי את הסיפור של שונית בנשימה אחת ומצאתי כל כך הרבה נקודות השקה ביננו ובין הבנים שלנו. גיליתי שלא מדובר בעוד סיפור הצלחה הירואי להשוויץ בו. לא עוד אחד מסיפורי הקצה של אחד למיליון שעושה את ההיפך מלתת תקווה והשראה, אלא קראתי סיפור על אהבה ועבודה קשה, על מסירות והתמסרות של שתי נשים , סבתא ואמא של איל. על הרבה אמונה בחוזק ובאומץ של הילד הכה אהוב.

היום, איל בן 19 (2020)  ואנחנו חברי פייסבוק 🙂
איל הוא אחד האנשים המיוחדים שהכרתי, גם אם אנחנו לא באמת מכירים ומעולם לא נפגשנו.
אולי…יום אחד 🙂

איל לא מייצג (בעיני) את הצד הסכריני (שוב, בעיני) של הספקטרום בו אנו כחברה מזהים את “האוטיסטים המוצלחים” כאלו המוגדרים ב “תפקוד גבוה”,  או אספרגרים גאונים פנומנליים. ואף על פי ולמרות הכל הוא רב כשרונות וחד לשון אם כי איננו מדבר.
איל עובד אצל שווים – חדשות לאנשים עם מוגבלות‏ ככתב מן המניין.
איל לומד יזמות ועיתונאות ב Winwork מנגישים את עולם העסקים
איל גם לומד משפט ציבורי ומתעתד ללמוד תואר מלא במשפטים.
איל גם לומד תולדות האמנות באוניברסיטה הפתוחה וחוטא בציור.

אני עוקבת אחריו כראשונת המעריצות, לעיתים חשה אף שחוטאת במציצנות, כמי שמנסה להתחקות אחר צעדיו , משמרת אותם שלא ידהו מן השביל, לומדת אותם  ומייחלת שעופר יצעד בעקבותיו ויטביע צעדים משלו.

אני היא שומרת השביל..

שיתוף ב facebook
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

GAPS – Gut and Psychology Syndrome הספר:

מתוך דברי הפתיחה של אביבה אברון, נטורופתית ND, מטפלת מורשית בספרי; ‘מאה מתכוני GAPS לילדים’:

אל תכנית גאפס נחשפתי בעקבות הרצון לעזור לבתי, שחלתה במחלת מעי דלקתית בהיותה בת 18. הסתבר לי שהתכנית התזונתית הזו נועדה במקור לטיפול במחלות מעי דלקתיות ובצליאק, ובהמשך הטמיעה לתוכה מידע מחקרי חדשני מ-50 השנה האחרונות. מצאתי כי התיאוריה של ד”ר  נטאשה  קמפבל-מקברייד הגיונית, מקיפה, ומגובה במחקרים רבים וחדשים. מיהרתי ללמוד את התכנית בקורס באנגליה, ונסחפתי בעקבות ההיגיון שלה והתועלת שראיתי במו עיניי. כשהתחלתי לעבוד עם תכנית גאפס בקליניקה שלי, מעטים הכירו אותה, אך מאז, הודות לקבוצות הפייסבוק העוסקות בגאפס, והודות להישגים טובים בליווי משפחות המבקשות ללמוד וליישם את התכנית התזונתית עבור ילדיהם, רבים משתמשים בגאפס על מנת לעזור לעצמם וליקיריהם לשפר את בריאותם.

GAPS (ראשי תיבות של Gut and Psychology Syndrome או לחלופין Gut and Physiology Syndrome) היא כותרת גג לכל הבעיות הבריאותיות הנובעות מהפרעות בחיידקי המעי במערכת העיכול; בעיות הקשורות לתפקוד של מערכת העצבים והמוח מחד, ובעיות פיזיולוגיות רבות מאידך. התיאוריה של קמבפל-מקברייד מתמקדת בבריאותם של חיידקי המעי: חיידקי המעי הם אוכלוסייה גדולה ביותר – מספר החיידקים בגופנו גדול פי עשרה ממספר התאים בגוף, מספר עצום. רק בשנים האחרונות התחלנו ללמוד את תפקידיהם של החיידקים בגוף, וכיצד להתחשב בהם לטובת בריאותנו. מסתבר שההתעלמות שלנו מהם במשך עשרות שנים הייתה לרעתנו. ממחקרים חדשים אנו למדים שהחיידקים מבצעים אינספור פעולות לטובת בריאות הגוף: העיכול המיטבי, היכולת שלנו להתמודד עם לחץ, החיוניות שלנו ואף המחשבות והרגשות שלנו, תלויים בבריאותם של חיידקי מערכת העיכול, במגוון שלהם ובהרכבם.

המצב חמור במיוחד אצל תינוקות ואצל פעוטות שמוחם וגופם עדיין נמצאים בהתפתחות מואצת. אצלם, כל פגיעה בחיידקי המעי עלולה לגרום להשפעות מרחיקות לכת על בריאות מערכת העיכול והיכולת לספוג מזונות, ומשם קצרה הדרך לבעיות פיזיולוגיות שונות כמו אקזמה, אסתמה, אלרגיות מסכנות-חיים ומחלות אוטואימוניות.

כשהרעילות ממערכת העיכול מוצאת את דרכה אל מוח התינוק או הילד, אנו עלולים לראות בעיות התפתחות, בעיות תקשורת, בעיות למידה, ADHD ,דיסלקציה, דיספרקסיה או אוטיזם. גם בעיות אכילה שונות כמו בררנות קיצונית באוכל, בעיות שונות של גרייה סביב הפה, בעיות בליעה ורגישות למרקמים, עשויות כולן להיות קשורות בבריאות חיידקי המעי, והשפעתה על ספיגת המזונות ועל היווצרות חסרים תזונתיים אצל הילד.

החדשות הטובות הן שאנחנו יכולים לתמוך במו ידינו בהבראת חיידקי המעי שלנו ובהבראת רירית המעי. כשאלו מחלימים בעזרת תכנית גאפס הכוללת דיאטה, תוספים, ושינויים באורח החיים, גם בעיות בריאות אחרות משתפרות. זה מה שהתכנית נועדה לעשות. ד”ר קמפבל- מקברייד גילתה את עיקרון התכנית במהלך טיפול בפציינטים שהגיעו אליה עם בעיות נוירולוגיות לצד בעיות בדרכי העיכול. כשהליקויים בדרכי העיכול הבריאו ואוכלוסיית החיידקים התייצבה, הבעיות הנוירולוגיות של המטופלים החלו להשתפר באופן דרמטי, ואצל חלק מהמטופלים אף נעלמו לחלוטין. כך היא הבינה שיש קשר בין בריאות מערכת העיכול לבריאות המוח ובריאות מערכת העצבים.

ללמידה כדאי לקרוא את Gut and Psychology Syndrome , ספרה של ד”ר נטאשה קמפבל-מקברייד, וכן מומלץ להאזין להרצאותיה המבהירות היטב את רעיון התכנית. באתר www.gapsisral.co.il ניתן למצוא הרצאות עם תרגום לעברית. כמו כן תוכלו למצוא בו ספרון חינמי המתאר בקצרה את התכנית.

למרות שאחרי קריאה ולימוד מעמיקים ניתן ליישם את התכנית באופן עצמאי, חשוב שתדעו שיש מטפלים מורשים לתכנית (CGP), שישמחו לעזור לכן להתאים אותה באופן מדויק לבעיה, ולהפיק ממנה את המקסימום.

ברכות,

אביבה אברון, נטורופתית ND, מטפלת מורשית לגאפס CGP


לרכישת הספר Gut and psychologh Syndrome – GAPS