ילדים אוטיסטים, ולא רק אוטיסטים, המתמודדים עם בררנות מזון לא "מפונקים" או "עקשנים" – גופם מאותת על קשיים במערכת העיכול והעצבים.
מערכת העיכול שלהם חווה אי-נוחות מתמשכת שמשפיעה על התנהגות האכילה שלהם. מערכת העיכול והמוח מחוברים דרך מערכת העצבים והחיידקים שבמעי.
שינויים במאזן החיידקים, חדירות יתר של המעי או חוסרים תזונתיים יכולים לשבש את העברת האותות למוח ולגרום לרגישויות ולדחייה של מזונות מסוימים.
בררנות מזון אינה "בעיה התנהגותית אוטיסטית" אלא איתות ביולוגי. ההעדפות המזון שלהם מספקות רמזים לצרכים התחושתיים והפיזיולוגיים שלהם.

ילדים אוטיסטים , ולא רק אוטיסטים, עם בררנות מזון, נוטים לבחור במזונות מסוימים ולהימנע מאחרים. בחירות אלה יכולות להיות תוצאה של צרכים ביולוגיים עמוקים – למשל, כמיהה לגלוטן (חלבון החיטה) וקזאין (חלבון החלב) כמנגנון הרגעה בגלל השפעתם האופיואידית במוח. (אופיואיד הוא חומר שמשפיע על המוח כמו "כפתור הרגעה" – הוא מפחית כאב וגורם לתחושת רוגע בגוף).
בחירות המזון של ילדים אוטיסטים אינן מקריות – פעמים רבות הם מחפשים מזונות שמעניקים להם תחושת ויסות חושי רגעית (למשל, מאכלים פריכים שמספקים קלט חושי ברור, או פחמימות מרגיעות). במקביל, הם עלולים לדחות מזונות שמכבידים על מערכת העיכול ויוצרים עומס חושי במוח.

שיקום המעי יכול לשנות את התנהגות האכילה – כאשר מאזנים את המיקרוביום (חיידקי המעי), מפחיתים דלקתיות במערכת העיכול, משלימים חסרים, מחזקים את רירית המעי ומוודאים צריכה מספקת של רכיבי תזונה קריטיים, הנטייה לבררנות פוחתת, והילד נפתח למגוון רחב יותר של מזונות באופן טבעי.
עבודה על תזונה ומערכת העיכול אינה רק "שיפור באכילה" – זו התערבות שיכולה להשפיע על ויסות רגשי, קוגניציה, שינה והתנהגות. כשמערכת העיכול מאוזנת, גם המוח יכול לפעול בצורה רגועה ותקינה יותר.
כאשר המעי מאוזן, המוח מגיב אחרת – פחות רגישויות, פחות הצפה חושית, ויותר גמישות בקבלת מזונות חדשים.

בישראל, הורים לילדים אוטיסטים, ולא רק אוטיסטים, שמתמודדים עם בררנות מזון מוצאים את עצמם לא פעם מול מערכת מקצועית שמתקשה לספק מענה אמיתי ומעמיק לבעיה. רוב הדיאטניות הקליניות, שאמורות להוביל את תחום התזונה הרפואית, מתמקדות בהיבטים כמו מספר הקלוריות שהילד צורך או הניסיון "לחשוף אותו בהדרגה" למזונות חדשים – גישה שלמרות כוונותיה הטובות, עשויה להחמיץ היבטים משמעותיים של התמונה הרחבה יותר. חשוב לציין שהדיאטניות הקליניות פועלות מתוך כוונה כנה לעזור, אך לצערי הן אינן אלו שקובעות את תכניות הלימודים שלהן. כאשר הן נרשמות ללימודי תזונה, התכנים אינם כוללים במידה מספקת היבטים מתקדמים של ציר המעי-מוח ואת השפעתו המכרעת על בררנות מזון. השינוי ראוי שיגיע ממערך גבוה יותר במערכת ההכשרה והבריאות.

ילדים אוטיסטים, ולא רק אוטיסטים, סובלים לעיתים קרובות מהפרעות במערכת העיכול, חדירות יתר של המעי, דלקתיות כרונית ושיבושים במיקרוביום, המשפיעים על תחושת הרעב, הוויסות החושי והעדפות המזון שלהם. במקום לטפל בשורש הבעיה, הגישה הנוכחית מתמקדת לרוב בשיפור הרגלי האכילה החיצוניים, ללא התייחסות מספקת למצב הפיזיולוגי הפנימי של הילד.
המידע שאני מציגה כאן מבוסס בעיקר על חשיפה של שמונה שנים לעדויות ודיווחים מהשטח של הורים שחולקים את חוויותיהם ממפגשים עם דיאטניות בגנים, בתי ספר וקופות החולים, ולא מנתונים רשמיים של משרד הבריאות (אם יש כאלה).

הורים רבים לילדים עם בררנות מזון מספרים כי הם מקבלים לעיתים תשובות כמו "תנסו שוב", "אל תוותרו" או "הילד לא ירעיב את עצמו", "תנו לו מה שהוא רוצה – העיקר שיאכל משהו". אף שהעצות ניתנות מתוך דאגה אמיתית לילד, הן לא תמיד מספקות כלים מעשיים להתמודדות עם המורכבות של התהליך, דבר שעלול להעמיס תחושת תסכול על ההורים, שבפועל מתמודדים עם אתגר פיזיולוגי ולא רק חינוכי. ראוי שמערכת הבריאות בישראל תתעדכן ותתאים את עצמה ואת תכנית הלימודים וההנחיות הטיפוליות להבנות החדשות בתחום. ראוי שמוסדות ההכשרה ומקבלי ההחלטות יפעלו לכך שדיאטניות יקבלו הכשרה מעמיקה על ציר המעי-מוח, ויסות חושי, רגישויות למזון והשפעת המיקרוביום, ויאמצו גישות טיפוליות שמתייחסות לבררנות מזון כתופעה ביולוגית ולא רק כהתנהגות שיש "לתקן", או להמתין שהיא תעבור מעצמה.

יש את מי שהרחיקו עד למחלקות ייעודיות להפרעות אכילה בבתי החולים. גם משם העדויות שאני נחשפתי אליהן לא מבשרות על מגמת שינוי.
במקום לזהות את הקשר בין רגישויות חושיות, בעיות עיכול, חוסרים תזונתיים והשפעות נוירולוגיות – הגישה הרווחת היא עדיין חישוב קלוריות וחלבונים. הילד לא אוכל ירקות? מציעים להחביא אותם בפירה. נמנע מבשר? ממליצים על תוספי ברזל.
ברוב המסגרות, ההנחיות התזונתיות הניתנות להורים הן כלליות וחסרות התאמה אישית. במקום לייצר תוכנית אישית הכוללת תמיכה במערכת העיכול, וויסות חושי וגישה הדרגתית לשינוי הרגלים, הפתרונות הם שטחיים – כגון מתן פורמולות רפואיות או עצות טכניות כמו "להציע שוב ושוב".
ראוי ומתבקש שכל תחום השכלת התזונאות הקלינית יעדכנו את תוכניות הלימודים וההכשרות שלהם, כך שניתן יהיה לספק לילדים האוטיסטים ולמשפחותיהם מענה אמיתי ומקצועי, ולא להותיר אותם לבד מול אתגר מורכב כל כך.

עד שזה יקרה, איך בכל זאת ניתן לשנות את הגישה?
– מעבר מהתמקדות בכמות האוכל להתמקדות באיכות ובריאות מערכת העיכול.
– הבנת הקשר בין חיידקי המעי, דלקתיות ומנגנונים נוירולוגיים שמשפיעים על אכילה על ידי לימוד עצמי של תהליכים ביולוגיים בסיסיים.
אין הכרח להירשם ללימודים אקדמיים על מנת ללמוד לבד מספר מאמרים ומושגים בסיסיים.
– עבודה רב-תחומית עם אנשי מקצוע מתחום הוויסות החושי/נטורופתי/תזונתי/פונקציונלי והתפקוד הנוירולוגי.

מהניסיון האישי שלי כאימא, עוד הרבה לפני שנרשמתי ללימודים במסלול תזונה פונקציונלית, היה לי ברור שאם אני לא אקח אחריות לנסות להבין את המשמעות של השינוי שאני רק קוראת עליו שהוא חיוני, יהיה לי קשה מאוד ליישם אותו על עופר, וברגע שהוא יביע מחאה, אני אשבר ואתן לו מה שהוא רוצה. "העיקר שיאכל משהו". ולכן, רכשתי מחברת עבה וישבתי ללמוד לבד. כל פעם קצת עד שהתחלתי ליישם את השינוי אצלי במטבח.

על מה שקרה בעקבות השינוי התזונתי ואיך הוא השפיע על עופר שלי, כתבתי בפירוט בספר: "לא מכאן" – מסע של אם ובנה שעל הרצף האוטיסטי.