מי שהתופעה הזאת מתרחשת בביתו אצל ילדו מכיר את זה: עוד חולצה נהרסת משרוולים רטובים, צעצועים עם סימני שיניים, וכל חפץ תמים בבית עלול להפוך ל"נשכן" מאולתר. ברוב המקרים, התגובה שתקבלו מהסביבה היא: "זה חלק מהאוטיזם, קושי בוויסות חושי, פשוט תתנו לו/לה נשכן מתאים."
אבל האם זו באמת כל התמונה?
כמי שחיה את עולם האוטיזם מבפנים, אימא לילד אוטיסט שאינו מדבר שגם כן חווה תקופה ארוכה של גרייה אוראלית בלתי פוסקת אי-שם לפני מספר שנים ונכחדה, ונמצאת לא מעט בקבוצות ומעגלים קהילתיים של הורים לילדים על הרצף בישראל ובעולם, וגם פוגשת את התופעה הזו שוב ושוב בקליניקה שלי – בהרבה מאוד מקרים, הלעיסה המתמדת – במיוחד כשהיא אינה תואמת גיל – היא סימפטום גופני שמעיד על חסרים תזונתיים, דיסביוזה במעיים, עומס רעלים ואותות שמגיעים היישר מהמעיים אל המוח.
ישנה תסמונת נפרדת הנקראת PICA, המתבטאת במשיכה לחומרים שאינם מזון, לעיסתם ובליעתם (אדמה, חול, צבע, סבון וכד'). זו תופעה קלינית שונה, בעלת רקע נוירולוגי או נפשי ולעיתים גם מטבולי, ויש להתייחס אליה באופן ממוקד. לעומת זאת, גרייה אוראלית לא מותאמת גיל אצל ילדים עם אוטיזם מתבטאת לרוב בעיסוק כפייתי בפה – לעיסת חפצים, שרוולים, נשכנים – כהתנהגות שמרגיעה או מווסתת, אבל בפועל היא יכולה להיות קריאת עזרה של הגוף.
אז מה באמת קורה שם?
מאחורי התופעה הזו מסתתר לא פעם גם הוויתור שלנו כהורים – הוויתור מול הבררנות, הרצון הבסיסי והכנה שיאכל משהו, כל דבר… רק שלא יהיה רעב.
וכך, מבלי לשים לב, הילד מקבל שוב ושוב את אותם המזונות ה”בטוחים” – אלו שהוא מוכן לאכול, אבל שמזינים את תחושת השובע הרגעית ולא את הצרכים האמיתיים של גופו. התוצאה היא מחסורים תזונתיים מצטברים, שהגוף מאותת עליהם דרך חיפוש בלתי פוסק אחרי גרייה והרגעה – לעיתים דרך הפה, ולעיתים בדרכים אחרות.
חסרים תזונתיים נפוצים שקשורים ישירות לתופעה הזו:
אבץ – חיוני להתפתחות חוש הטעם והוויסות התחושתי. חסר שלו נפוץ מאוד בילדים עם דיאטות סלקטיביות, כלומר ילדים בררנים מאוד שאוכלים מגוון מצומצם של מזונות, ולרוב מדובר במזונות מעובדים ודלים ברכיבים תזונתיים. אחד ההסברים שניתנים להורים הוא שזה "האוכל הבטוח שלהם" (safe food).
ברזל – חסר יוצר אי שקט גופני, דחף למציצות ולעיסות, ולעיתים אף קשר לפיתוח PICA.
*חשוב לא לתסף "על עיוור", גם עודף ברזל אינו מומלץ ואף יכול להזיק.
מגנזיום – משפיע על מערכת העצבים, רמות חרדה והרפיית מתח שרירי.
ויטמיני B (בעיקר B6 ו-B12) – חיוניים לתפקוד מערכת העצבים ולעיבוד גירויים תחושתיים.
חומצות שומן חיוניות (אומגה 3) – קריטיות לתפקוד מוחי תקין ולהפחתת התנהגויות חזרתיות.
ומה הקשר בין אומגה 3 להתנהגויות חזרתיות?
המצב התזונתי של מקורות אומגה 3 מהחי, שפעם נחשבו עשירים וטבעיים, הידרדר בעשורים האחרונים באופן משמעותי. מרבית הדגים שנצרכים כיום מגיעים מדיג תעשייתי או מגידולי דגים במכלאות צפופות, בתנאים ירודים ובתזונה מלאכותית – מה שפוגע ישירות באיכות חומצות השומן החיוניות בגופם. גם בעלי החיים המבויתים (עופות, בקר) מוזנים כיום בעיקר בדגנים מעובדים ולא בעשב הטבעי והעשיר שהבטיח רמות גבוהות יותר של אומגה 3 בבשרם ובעורם. התוצאה היא שבמקום להיות מקור איכותי לאומגה 3, מזונות אלו מספקים כמות מזערית ואף מופרעת באיזון בין אומגה 3 לאומגה 6, מה שמקדם דלקתיות במקום להפחיתה.
לכן, כדי לוודא שהגוף מקבל את הכמות והאיכות הדרושה לחיזוק המערכת העצבית, להפחתת דלקתיות ולשיפור התפקוד הקוגניטיבי והרגשי – חשוב לשקול תיסוף ייעודי של אומגה 3 ממקורות טהורים ומטוהרים מרעלנים, במיוחד בקרב ילדים עם צרכים נוירולוגיים מיוחדים.
בנוסף, מצב של דיסביוזה במעיים (חוסר איזון במיקרוביום במעי) – נשלחים למוח אותות שמעידים על מצוקה פיזיולוגית – אותות אלו משפיעים ישירות על מערכות העיבוד הרגשי והתחושתי, ויוצרים תחושת אי שקט פנימי ודחפים בלתי נשלטים לחיפוש גירויים חיצוניים שיספקו הקלה כגון – לעיסה מתמדת של כל הבא ליד.
בהומאופתיה, התנהגות כמו לעיסה מתמדת והתעסקות כפייתית בפה אינה נתפסת כבעיה מבודדת, אלא כביטוי לכך שהמערכת כולה – הגוף והנפש – נמצאת במצב של אי שקט פנימי שמבקש פורקן והרגעה.
זה ניסיון עמוק ולא מודע לפרוק מתח, לווסת גירויים עולים ולהשיב תחושת שליטה וביטחון דרך פעולה פיזית מרגיעה.
המבט ההומאופתי שואל לא רק "מה הילד עושה?" אלא בעיקר "מה מציק לו כל כך עד שהוא מוכרח לעשות את זה?" האם זו דרך להרגיע חרדה גופנית? צורך בביטחון תחושתי? או אולי דרך להתמודד עם עומס תחושתי שהגוף והנפש טרם למדו להכיל?
כאשר מותאמת רמדי מדויקת, כזו שנבחרת מתוך התבוננות עמוקה בקונסטיטוציה של הילד, ברגשותיו, בפחדיו ובתגובותיו לעולם – אנחנו לא רק רואים שינוי בהתנהגות, אלא חווים שינוי במה שמתרחש מבפנים.
הצורך להרגיע את עצמו דרך הפה פשוט נעלם, לעיתים מבלי שנשים לב – כי כבר אין בו צורך.
זו לא עוד דרך "להשתיק סימפטום", אלא להעניק שקט אמיתי מבפנים – כזה שלא מצריך עוד תחליפים חיצוניים.
העשרת התזונה:
ברזל –
אל תמהרו לרכוש תוספי ברזל.
הנה מקורות מן החי ומן הצומח:
כבד בקר – מהמקורות העשירים ביותר בברזל (בערך 6.2 מ"ג ל-100 גרם).
כבד עוף – כ-11 מ"ג ל-100 גרם, ספיגה מצוינת.
בשר בקר אדום (חלקים רזים כמו סינטה/אנטרקוט) – 2.5-3 מ"ג ל-100 גרם.
חלקי פנים נוספים (טחול, לשון) – גבוהים במיוחד בברזל.
דגים שמנים (סרדינים, מקרל, טונה) – כ-1-2 מ"ג ל-100 גרם.
חלמונים (ביצים) – כ-1.2 מ"ג ל-2 ביצים.
💡 מהחי – הספיגה מגיעה גם ל-35% בזכות היות הברזל מסוג Heme
טחינה גולמית (בעיקר מלאה) – כ-7-10 מ"ג ל-100 גרם.
זרעי דלעת – כ-8 מ"ג ל-100 גרם.
קטניות מונבטות (עדשים, חומוס, מאש) – כ-3-6 מ"ג ל-100 גרם.
עלים ירוקים כהים (מנגולד, תרד, פטרוזיליה) – 2-4 מ"ג ל-100 גרם (ספיגה משתפרת בבישול).
שקדים ואגוזים (בעיקר קשיו ופיסטוקים) – 3-6 מ"ג ל-100 גרם.
קקאו נא (Raw Cacao) – כ-12 מ"ג ל-100 גרם (אך קשה להגיע לכמויות כאלה ביומיום).
שזיפים מיובשים וצימוקים – מקור מתון, אך מסייעים.
💡 חשוב לדעת: ברזל מהצומח נספג פחות טוב, אך אפשר לשפר משמעותית את הספיגה ע"י:
מגנזיום –
דגים שמנים (בעיקר מקרל, סלמון, הליבוט) – כ-90-100 מ"ג מגנזיום ל-100 גרם.
ציר עצמות (Bone Broth) – תורם כמויות משתנות בהתאם לאיכות העצמות וההכנה (עשיר במיוחד אם הציר כולל עצמות עם מוח וסחוסים).
בשר כבש ובקר (בעיקר חלקים כהים יותר כמו לב, כליות) – 20-30 מ"ג ל-100 גרם.
חלמון ביצה – מכיל כמויות צנועות, אך תורם כחלק מהתפריט הכולל.
💡 המגנזיום מהמזון מהחי נספג טוב, אך לרוב מגיע בכמויות קטנות יותר מאשר בצומח.
🌱 מזונות מהצומח (עשירים במיוחד במגנזיום):
זרעי דלעת (מקולפים, לא קלויים) – כ-535 מ"ג ל-100 גרם! מהמקורות העשירים ביותר.
שקדים (טבעיים, לא קלויים) – כ-270 מ"ג ל-100 גרם.
קשיו – כ-260 מ"ג ל-100 גרם.
טחינה גולמית מלאה – כ-350 מ"ג ל-100 גרם.
אגוזי ברזיל – כ-375 מ"ג ל-100 גרם.
קקאו נא (Raw Cacao) – כ-500 מ"ג ל-100 גרם, עשיר מאוד אך לרוב נצרך בכמויות קטנות.
תרד ועלים ירוקים כהים (מבשול) – כ-80-90 מ"ג ל-100 גרם.
בננה (בעיקר לא בשלה מדי) – כ-30 מ"ג ליחידה בינונית.
אבוקדו – כ-30 מ"ג ל-100 גרם.
קטניות מונבטות (עדשים, שעועית, חומוס) – כ-100-150 מ"ג ל-100 גרם לאחר השריה והנבטה.
💡 טיפים לשיפור ספיגה:
🥩 מזונות מהחי (מקורות עיקריים ל-B6 ו-B12):
עוף והודו (בעיקר חזה עוף) – כ-0.5 מ"ג ל-100 גרם.
דגים שמנים (סלמון, טונה, מקרל) – כ-0.5-0.8 מ"ג ל-100 גרם.
כבד בקר/עוף – כ-1 מ"ג ל-100 גרם, מהמקורות העשירים ביותר.
בקר רזה (חלקים כמו סינטה, כתף) – כ-0.4-0.6 מ"ג ל-100 גרם.
ביצים (בעיקר החלמון) – כ-0.1-0.2 מ"ג לביצה.
כבד בקר – כ-70-80 מק"ג ל-100 גרם! המקור העשיר ביותר.
כבד עוף – כ-16 מק"ג ל-100 גרם.
דגים (סלמון, מקרל, טונה, הרינג) – כ-4-10 מק"ג ל-100 גרם.
בקר ועגל – כ-2-4 מק"ג ל-100 גרם.
ביצים (בעיקר החלמון) – כ-1.1 מק"ג ל-2 ביצים.
מוצרי חלב (בעיקר גבינות קשות) – כ-1-2 מק"ג ל-100 גרם.
💡 B12 קיים כמעט אך ורק במזונות מהחי. בצומח הוא כמעט ואינו מצוי למעט מזונות מועשרים.
שיקום המיקרוביום:
צמצמו סוכרים פשוטים ומזון מעובד.
הוסיפו פרוביוטיקה טבעית דרך ירקות כבושים ביתיים ויוגורט פרוביוטי איכותי.
שלבו מזונות מוצילגיים כמו מרק עוף ג'לטיני ביתי, המסייעים בשיקום ריריות המעי.
זכרו – מה שנראה על פני השטח כ"קושי בוויסות חושי" הוא לעיתים קריאת עזרה שקטה של הגוף.
אפשר להמשיך לחפש פתרונות חיצוניים, ואפשר להתחיל לטפל בשורש – דרך תזונה, חיזוק הגוף והרגעת המערכת העצבית מבפנים החוצה.
פחות חולצות רטובות.
פחות התנהגויות חזרתיות.
יותר שקט, נינוחות ובריאות – בבית ובלב.
רוצים להעמיק עוד?
📖 בספר שלי "לא מכאן" אני משתפת על המסע האישי שלנו, ואיך שינוי בתזונה ובתפיסת הבריאות שינה לנו את החיים.
🥗 מחפשים פתרונות יומיומיים? ספר המתכונים שלי כולל 100 מתכונים ש (גם) ילדים אוהבים – כולם ללא חומרים מעובדים, סוכרים או גלוטן, ועם שפע רכיבים מחזקים ומזינים.
וכמובן, אם נדרשת לכם הכוונה מותאמת אישית – בקליניקה ההומאופתית שלי, בה אני משלבת גם ייעוץ מעשי מעולם הרפואה הפונקציונלית – אני כאן, עם הלב והניסיון, לעזור לכם למצוא את הדרך הנכונה והאפשרית לכם.
📩 לפעמים כל מה שצריך זה שיחת הכוונה אחת כדי להתחיל לראות שינוי.
@2024 – כל הזכויות שמורות ליעל ולרי-פרל
עיצוב אתר: יעל ולרי-פרל